כמה ימים אחרי ההלם של השבת השחורה, ותוך כדי התחושות הקשות האלה,
היה לי פלאשבק לקורונה.
אי ודאות שמרחפת מעלינו, פחדים, תחושת חוסר שליטה.
הקורונה תפסה אותי עם עסק יחסית צעיר, עדיין בבנייה.
באבחה אחת, נכנסנו לסגר, ולא יכולתי לקבל מתאמנים בקליניקה.
בהתחלה עוד לא ממש הכרנו את הזום.
כתוצאה מכך למעשה בוטלו לי כל הפגישות. נשארתי בלי כלום...
אבל אח"כ קרו כמה דברים מדהימים:
אנשים בתקופת הסגר, שפתאום היה להם זמן לתהות עם עצמם לגבי הקריירה שלהם והחיים בכלל, החליטו שהם רוצים שינוי.
במקביל, למדנו לעבוד בזום.
השילוב של השניים איפשר לי לאמן אנשים מכל הארץ וגם מחו"ל, ללא מגבלת מרחק.
בדיעבד, קמתי מהמשבר הזה בצורה מצוינת עבור העסק שלי.
עכשיו, בזמן המלחמה ואחרי ההלם הראשוני, אני שוב מזהה את זה.
יותר ויותר אנשים יוצרים קשר, כי הם מרגישים שהם רוצים לעשות משהו אחר עם עצמם. לממש את עצמם, למצוא משמעות בעבודה שלהם. לחיות טוב.
יש להם תובנות מהרגעים הקשים של ההלם והאובדן. ולצד המלחמה שעדיין נמשכת, הם רוצים לעבור תהליך עם עצמם, שיפיח חיים ובעיקר תקווה להמשך.
אני שוב מבינה כמה משבר הוא פתח להתפתחות. כי החיים חזקים יותר.
גם את מרגישה ככה?
*התמונה צולמה ב- Greenwich, London, "זמן האפס".
רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?
נתראה!