הבלוקבסטר של אתמול הוא הנטפליקס של מחר

כמה פעמים קורה לכם שאתם צריכים לעשות משהו ולא עושים?

כמה החלטות ניהוליות/עסקיות קיבלתם רק כשהמציאות דחקה אתכם לפינה?

בניגוד למה שנהוג לחשוב, זה לא בהכרח הרגל רע. לפעמים זה דווקא עובד טוב. תלוי איך משתמשים בזה.

המציאות הכלכלית והעסקית בתקופה הזו מזכירה לנו דברים חשובים שאולי קצת שכחנו.

לא, זה לא עוד שיר הלל לקורונה בסגנון: "בזכותה הפכנו לימון ללימונדה". אני מעדיפה את הלימון שלי כפי שהוא, ישר מהעץ בגינה, כל עוד הוא במינון הנכון.

אבל שוב נוכחתי כמה תומאס לאונרד הבריק בדבריו.

לאונרד ידוע כאחד מאבות הקואוצ'ינג בעולם. בין השאר, הוא דיבר על ההבחנה הדקה בין צמדי מילים, המשפיעה על הסטייט אוף מיינד שלנו, כגון: "צריך" מול "רוצה", או "חשוב" מול "דחוף". האחרון אולי מזכיר לכם ניואנסים דומים של סטיבן קובי בהקשר של ניהול זמן.

ההבחנה הזאת חיונית לנו בכל אספקט של החיים, כי היא משפיעה על מה שאנחנו חושבים ומרגישים, וכנגזרת, על האופן בו אנו פועלים, בסיטואציה נתונה.

למשל, אם אתם, כמנהלים בחברה כלשהי, סבורים שהחברה "צריכה" למכור אונליין, סביר שתנתחו את המצב אחרת, ואולי אף תבנו תכניות עבודה אחרות, מאשר אם אתם סבורים שהחברה "רוצה" למכור אונליין.

באופן דומה, האם מכירה אונליין זוהי פלטפורמה "דחופה" לחברה או "חשובה" לחברה? דיוק המונחים הללו ישפיע על כיווני הפעולה ועל לוחות הזמנים המתוכננים.

יש אינסוף דוגמאות שונות בהן החידודים הללו, ורבים אחרים, משפיעים על האופן בו אנו תופסים את המציאות ופועלים בתוכה. תפיסה מאוזנת, הנתמכת בעובדות, תביא להחלטות טובות ומתאימות יותר.

בחזרה לקורונה. בתוך המציאות החדשה שפגשנו, אני תוהה:

כמה שנים התבשל הרעיון במשרדי תנובה למכור ישירות לצרכן חבילת מוצרים עד הבית? 

איך זה שהסגר הוא שאפשר לנו ב- scale רחב יותר לבטח את הרכב לפי ק"מ נסיעה?

ומה השתנה בין לילה, שאפשר היום לקבוע תור טלפוני כמעט לכל רופא מומחה, בהמתנה קצרה יחסית?

אין לי מספיק נתונים כדי לאמוד מה היתה התועלת לארגונים הללו, לו הוציאו את אותם רעיונות אל הפועל שנים קודם לכן, וכמה זרועותינו היו פתוחות אז לקבל אותם. האם המציאות הכתיבה צרכים חדשים שקיבלו מענה, או שאולי השירותים החדשים היו משנים צרכים, לו הושקו הרבה קודם לכן?

רבות דובר לאורך השנים על חברות מצליחות שלא השכילו להתחדש, להעז, לצאת מהקופסה, וכתוצאה מכך עקומת הרווחים שלהן לא הסתפקה בהשטחה, אלא מצאה את עצמה בצלילה חדה מטה. מספיק להסתכל על הביצועים היורדים של בלוקבסטר מ- 2006 עד 2010 (בה הכריזה על הליכי פירוק), מול הצמיחה של נטפליקס בשנים אלו והלאה, כדי להיווכח. מנגד, אפשר למצוא אצל לא מעט חברות, החלטות עסקיות נמהרות, שהתחילו כמבטיחות במיוחד והתבררו כשגויות, אשר אולי היו יכולות להצליח בטיימינג מתאים יותר.

ולכן, כשאתם דוחים החלטה למומנטום המתאים, זו לא בהכרח דחיינות שלילית. ודאו שאתם נשענים על תפיסת מציאות הנתמכת בעובדות, ושאתם יודעים איך נראה המומנטום הזה, ואיך מזהים אותו כשהוא יגיע.

תלמדו מהמקרה של בלוקבסטר. אלא אם אתם ממש טיפוסי רטרו, המתעקשים לחפש את עמדת השאלת הקלטות הקרובה לביתכם, במקום לצפות בפיג'מה בנטפליקס. עם זה כבר קשה להתווכח.

רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?

כאן נרשמים בחינם

נתראה!