הדרך למידוריאמה עוברת בבריכה הקרה

אתמול ראיתי את הגמר-הלא-נגמר של הנינג'ה ומה שהכי תפס אותי (חוץ מהבגד של רותם) היה שכל מי שעלה להתמודד היה מתוח. לא היה שם אחד שהיה בטוח ב- 100% שהוא עובר ולא נופל למים. ובכל זאת הם הוזנקו ויצאו לדרך.

אני נזכרת בדרך הארוכה שעשיתי בכספים, אוי, כמה פעמים נפלתי למים! החל מטעות כתיב במצגת לדירקטוריון (שרק אני גיליתי אותה, אבל זה הספיק לי כדי להרגיש רע) דרך יחס בלתי הולם ממנהלים ועד תפקידים שמאוד רציתי ולא קיבלתי.

זה לא עצר אותי מלהמשיך לנסות, למרות שאני ממש שונאת לא להצליח, והתוצאה היתה שבמאזן הכללי היו בסוף יותר הצלחות מכישלונות. זה בדיוק ככה גם היום, כעצמאית.

יש לי מתאמנים שמאוד רוצים לעשות צעד בקריירה, וכבר יודעים מה מתאים להם ואיזה מושלם זה יכול להיות. אבל באופן טבעי, הם חוששים, והטריק הוא לא לנסות להעלים את הפחד.

מה כן לעשות? לשאול שאלה אחת פשוטה: "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" לכל אפשרות שתעלה, תופרים פתרון. מה נעשה אם.

כשיש כבר PLAN B מוכן למקרה הגרוע, זה כבר לא נראה כזה גרוע. ואפשר לחזור ולהתמקד בחלום, בדבר הבא.

בפעם הבאה שאתם מסתכלים מהצד ורואים אנשים שעושים את מה שאתם הייתם רוצים לעשות, אל תהיו בטוחים שהם מצליחים כי הם לא פוחדים. הם פשוט זוכרים שהם יודעים לשחות, ושהכי גרוע שיכול לקרות, הוא שהם ייפגשו עם המים הקרירים רגע לפני הבאזר.

קרה לך שרצית לעשות שינוי ופחדת?

רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?

כאן נרשמים בחינם

נתראה!