ככה באמצע היום, הרהורים על איזונים

שנים ספורות אחורה... אני מנהלת בתחום הכספים. עוסקת בהיקפים כספיים כוללים של מיליארדי שקלים. אחריות. בבית שלושה ילדים.

מרגישה ש״יש חיים״ רק בסופי שבוע, כי אני קודם כל רו״ח, מנהלת ועובדת. במקביל, אמא, ובסוף, כל השאר.

לא מתכננת כמעט שום דבר לאמצע השבוע. כי אולי שוב תתארך ישיבה עד הערב, יהיו פקקים, או אלוהים יודע מה.

מסמנת ביומן ״מחוץ למשרד״ רק כשיש ארוע: אסיפת הורים, יום הולדת, תור לרופא.

אף פעם לא חשבתי לעשות את זה בשביל להספיק לסיים ספר שרציתי לקרוא, או חלילה להיפגש עם חברה בבית קפה. כי זה קודם כל עבודה וילדים.

היו תקופות שהרגשתי יותר איזון אבל הוא היה זמני. עד הדוח הבא, עד הדירקטוריון הבא, עד הדד ליין הבא. חיים שמנוהלים היטב על ידי לוח שנה, שמתמלא ברובו לפי צרכים של אנשים זרים.

היום, במבט לאחור, זה נראה לי מוזר. היום היומן שלי הוא לגמרי בשליטתי. היום אני יודעת שאפשר וצריך למצוא איזון. וזה בכלל לא משנה אם את.ה שכיר.ה או עצמאי.ת, או מה מידת הבכירות שלך בעבודה. האיזון הוא אישי ואינדיבידואלי.

יכולתי כנראה למצוא יותר זמן לעצמי גם אז, אבל בכלל לא חשבתי שיכול להיות אחרת. פשוט קיבלתי את המציאות כעובדה.

היום אין אצלי כמעט אימון קריירה שסוגיית האיזונים לא עולה בו. כל מחשבה על שינוי בעבודה, קטן או גדול, מלווה באופן אוטומטי בשאלה, איך זה ישתלב בתוך החיים שאת.ה רוצה לעצמך.

והרבה פעמים להפך, המחשבה על איך נראים החיים שאת.ה רוצה לעצמך, היא שמובילה למסקנה איזו עבודה מתאימה לך.

ואיך האיזונים שלך? מתי בפעם האחרונה עצרת וחשבת על הזמן שלך?

רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?

כאן נרשמים בחינם

נתראה!