להיות סופר מריו, על באמת

המתנה הכי יפה שנשארת אצלי אחרי תהליך אימוני, היא משפטים של מתאמנים שנאמרו לאורך הדרך. משפטים שלפעמים מתארים את הכאב, לפעמים את התובנה שהגיעה באותו רגע ולפעמים את האור שנגלה בקצה המנהרה.

אני אוהבת לכתוב באימון את המילים שנאמרות כלשונן. במיוחד את המילים שאותן אני מזהה בזמן אמת, כמילים שיסמלו בהמשך, במבט לאחור, את תחילתה של פריצת דרך. הכי כיף בסיכום האימון לחזור למשפטים האלה, ולראות איך היום הכאב כבר פחות חזק, התובנות כבר עמוקות וקצה המנהרה נראה הרבה יותר קרוב.

"כמו סופר מריו, אני אאסוף את תיבות האוצר שיש לי בדרך ואגיע עם כל זה לנקודת הסיום" אמרה לי מתאמנת באחד האימונים. בשבילה זו פריצת דרך מטורפת,

כי אחד הדברים שעיכבו אותה מלעשות את השינוי בקריירה, שהיא מחפשת כ"כ הרבה שנים, היה הפחד מכישלון. להסתכל על הדרך כרצופת תיבות אוצר שמחכות לה, במקום לחשוב על פחדים וכישלונות פוטנציאליים, זה הישג מדהים שלה שמאפשר לה לזוז. הישג שמצטרף להישגים שכבר יש לה, ויש לה המון. רק שהיא לא ראתה אותם עד היום, לא נהנתה מהם באמת.

גם אני סוג של סופר מריו, שתיבות האוצר שלו הן המתאמנים עצמם, ובתוכן כל המילים האותנטיות שאני אוספת בדרך. ואולי יום אחד גם יתגבשו לספר.

ומהן תיבות האוצר שלך?

רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?

כאן נרשמים בחינם

נתראה!