קום תהיה כל מה שבא לך

בגיל 20 נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בכלכלה וחשבונאות. אהבתי מתמטיקה, וחשבתי שלהיות רואת חשבון זה אומר מתמטיקה במינון גבוה.

כמובן שטעיתי גיליתי עולם אחר, שונה, עם שפה משלו. למדתי לחבב (שלא לומר, לאהוב) אותו, התקדמתי, עשיתי קריירה. אבל לרגע לא חשבתי שככה זה יהיה עד הפנסיה.

בכלל, המונח ״פנסיה״ ממש לא דיבר אליי. הבנתי שאין מצב שיום אחד מישהו מכבה לי את השלטר ושולח אותי הביתה. זה הרי סתם גיל שמישהו קבע.

לאורך השנים שאלתי את עצמי: ׳אז מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה׳? ויום אחד מצאתי את התשובה.

אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת, כך שלא תהיה לי סיבה לספור את השנים עד הפנסיה. כי אצלי ממילא אין כזה מונח. אני אעשה את זה כל עוד אני רוצה ומסוגלת. לפני 67, אחרי 67, אין לזה שום משמעות מבחינתי.

גם היום, כשאני נהנית מכל דקה של אימון, אני בטוחה שמתישהו בעתיד יהיה עוד טוויסט. יש לי הרבה חלומות, שאני כרגע עוד לא יודעת איך ומתי יתחברו למה שאני עושה כמאמנת. מי שחושב על שינוי בקריירה במונחים של גיל, מפספס בגדול.

לא מאוחר ללמוד משהו חדש בגיל 40; לא מאוחר להחליף עבודה בגיל 50; לא מאוחר להתפתח אף פעם.

החלומות שלנו לא תלויים בגיל, ובטח שלא בנערי האוצר, מוכשרים ככל שיהיו, שקבעו מתי נגיע לקו הסיום, לפי סטטיסטיקות וחישובים באקסל.

אנחנו הרבה יותר מזה. החלומות שלנו תלויים רק בנו.

מה החלום שלך? קרה לך שרצית שינוי ונמנעת "בגלל הגיל"?

רוצה לקבל בלוגים, עדכונים, מתנות וטיפים ישירות למייל שלך?

כאן נרשמים בחינם

נתראה!